כוחה של קהילה – מסע שכבת יב' גבעות בר לפולין
מאת: דר׳ יאנה חרפונסקי; דר׳ מני מלכה, אריאלה רבן ושירי שטיינברג
על רקע החלטתה של ממשלת ישראל בשנת 2020, להפסיק ולתמוך במסורת רבת שנים, במסגרתה בני נוער יוצאים למסע בפולין, החלה מגמה בקרב ישובים שונים, על בסיס התנדבותי-קהילתי, לבנות ולהוציא לפועל מסעות כיוזמה מקומית, עבור בני נוער מהיישוב עצמו. תהליך זה התרחש גם ביישובנו, גבעות בר, וכפי שנבקש להציג, הוא שימש ביטוי לחיזוק תהליכי סוציאליזציה בקרב שכבת בני הנוער, כמו גם חיזוק תחושת הקהילתיות בתוך הקהילה כולה. מטרתנו במאמר זה, היא להציג ולתאר את תהליך הוצאת המסע לפועל ולבסוף, את ההשפעות הראשוניות שלו על הקהילתיות בקהילה, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בטקס יום השואה שנערך השנה ובתערוכה שהוצגה הן בפני חברי הקהילה בטקס יום השואה והן לעובדי המועצה ביום השואה והגבורה.
לנו כהורי השכבה י"ב היה חשוב להוציא מסע משמעותי שבו בני הנוער לא רק ילמדו אודות השואה אלא ייחשפו לתופעות אנושיות והיסטוריות, בהן מגולמים הטוב והרע זה לצד זה וידעו לשאול את השאלות הקשות שבחלקן מבליטות את הציווי המוסרי אליו מחויב כל אחד מאתנו – לבחור בטוב ולפעול למענו. לשם כך, משתתפי המסע עברו הכנה מקדימה שבין היתר כללה היכרות עם ההיסטוריה של פולין, ניתוח המצב החברתי שבו היתה שרויה קהילה יהודית בפולין בין שתי מלחמות העולם, מקומה של מנהיגות בתקופת השואה ושיחה עם ניצולת שואה כחלק מניסיון ללמוד ולהבין את מיקומם של שורדי השואה במדינת ישראל שלאחר המלחמה.
מפגש הכנה במועדון – גבעות בר
למסע לפולין, שארך כשבעה ימים, יצאה קבוצת נערים והורים מלווים שייחודיותה בכך שמדובר בקבוצה קטנה מתוך הישוב, שהתלכדה במטרה לחוות יחד את המסע וללמוד מתוך היבטים שונים של החוויה. במהלך המסע, למדנו מקרוב על חיי הקהילה היהודית בפולין. בקרנו בעיירת טיקוצ'ין שבה כמעט כל יהודיה נספו בבורות הירי ביער הסמוך. ביקרנו בגטאות בקרקוב ובוורשה, במחנות הריכוז וההשמדה, מיידניק, אושוויץ-בירקנאו וטרבלינקה. עם סיומו של המסע, בכפוף לתהליכי עיבוד החוויות השונות, נוכחנו לדעת ולגלות כי המסע התבסס על מספר רבדים. הראשון, הוא מסע אישי רגשי ולימודי על העצמי, ועל איזה אדם אני רוצה להיות. הרובד שני, הוא מסע קבוצתי שבו היתה למידה על כבוד אחד לשנייה, ועל היכולת לחלוק יחד מרחב משותף וכתוצאה מכך חיבור בתוך הקבוצה. הרובד השלישי של הלמידה, עסק במשמעות של להיות חלק מתוך הקבוצה ומתוך הקהילה. דוגמא לכך הייתה הקראת שמות של נספים מקרב משפחות ביישוב, במהלך טקסי זכרון שהקבוצה קיימה בפולין, ומאוחר יותר גם בטקס השואה הישובי.
חברי המשלחת בשדה התעופה בן-גוריון
בית הקברות בקרקוב
הקו המחבר בין העצמי, לקבוצה ולקהילה בא לידי ביטוי בפעולות המשך, עם סיום המסע. כך, משתתפי המסע חברו לשבט ״נגב״, צופי הישוב ולקחו חלק פעיל בבניית טקס יום השואה היישובי. כחלק מהטקס, הקמנו תערוכת פוטו-ווייס (photovoice) שהתבססה על צילום ונרטיב אישי של כל אחד מהמשתתפים, באמצעותו הוא סיכם את המסר המרכזי של המסע. נושא התערוכה, "קול הדממה", שיקף את תהליך הלמידה שעברו נערים כשכבת יב בגבעות בר, המבטא את הבנה, כמה חשוב להשמיע קולות שצומחים מתוך הדממה המחרידה שאותה חווינו במחנות ההשמדה וכמה חשובה האחדות שלנו. לצד זאת, התערוכה שיקפה את ההבנה אודות היותן של מדינת ישראל והתקומה הם סוג של ניצחון שאנחנו חייבים לשמר, ועד כמה היקרים לנו, ההורים, המשפחה, והקהילה שלנו, והם לא דבר שהוא מובן מאליו.
תערוכת פוטו-ווייס, גבעות בר
מבקרים בתערוכה, גבעות בר
טקס יום השואה, גבעות בר
בעקבות המסע כולו, החל מההחלטה לארגן אותו ולהוציאו לפועל, והמשך במסע עצמו, כמו גם ביוזמה לחלוק ידע באמצעות הקמת תערוכה ולהשתתף בהקמת טקס יום השואה, התחזקה דעתנו אודות חשיבותה של קהילה בחייהם של תושבים. השפעות המסע והתערוכה על הקהילתיות ביישוב, אף באו לידי ביטוי בתגובות הורי השכבה והתושבים, הן במהלך התערוכה והן ברשתות החברתיות. מהן למדנו כיצד המסע, תהליך הלמידה, והקמת התערוכה וטקס יום השואה, יצרו תחושת לכידות והגבירו את הצורך לייצר מסורת והמשכיות ישובית, בדמותן של יוזמות עתידיות מסוג זה. אכן, למרות שמאז ומעולם קהילה שימשה מרכיב עיקרי בחייהם של בני האדם, במרוצת ההיסטוריה, עלו סימני שאלה אודות המשכיות ומרכזיות הקהילה בחיי בני האדם. כאן, באמצעות סיפור המסע לפולין, ביקשנו לחלוק ולהצביע על דוגמה מובהקת אודות חשיבותה של הקהילה כמרכיב כה חיוני של הסוציאליזציה של בני נוער בישראל, במקרים בה המדינה נסוגה מתפקידה להוציא לפועל מסעות לפולין.
לסיכום, למדנו מתהליך זה כי היציאה למסע כקבוצה אורגנית, השייכת לאותה קהילה, תרמה לחוסן של המשתתפים בהתמודדות עם הקשיים השונים (פיזיים, מנטליים, ארגוניים) שהם חלק בלתי נפרד ממסעות מסוג זה. מנגד, מצאנו כי הוצאת המסע לפועל, תוצריו, תחושת המשמעות והגאווה, שימשו אף הם כגורם התורם לקהילתיות ביישוב, ומכאן ששני תהליכים אלו קשורים זה בזה, כך שקהילה ותחושת קהילתיות נבנים מלמעלה ומלמטה גם יחד.
